שלום ושנה טובה לכל ההורים, האורחים, המכינאים וצוות המכינה. שמי אשר, בוגר מחזור א' ואח של סמדר ממחזור י"א, ואנסה לומר דברים קצרים בשם קהל בוגרי המכינה.
קצת יותר מ- 10 שנים חלפו מאז ארזתי תיק גדול ונחתתי עם עוד 15 בוגרי י"ב באזור המגורים הנטוש בנעמן, מקום הימצאה של המכינה ב- 4 השנים הראשונות לקיומה. אף אחד מאיתנו, וגם לא דני זמיר, לא ידע מה מחכה לנו. ההבנה התחדדה ככל שרבו החוויות - משיעורי הציונות והמנהיגות, דרך הסיורים והניווטים ועד כנסי הגיוס, העבודה החינוכית והשיחות הקטנות אל תוך הלילה, שהתרבו מאד בכל פעם שלהקות היתושים מנחל הנעמן הטרידו את מנוחת לילותינו. לא ארבה בנוסטלגיה, כיוון שהמכינה ע"ש רבין, כשמה כן היא, "מכינה" - עוסקת בעתיד ולא בעבר.
הורים יקרים, ילדיכם בחרו לצאת לשנה של חיפוש עצמי, לימוד, התנדבות וצמיחה, אך ישנם מקומות רבים המציעים תוכניות שכאלה. ייחודה של המכינה הוא בכיוון המוסרי אליו היא חותרת: כיוון הגורס שמחויבות לחברה, הישראלית והאנושית, איננה רק "מותרות" של "אנשים נחמדים", אלא תנאי הכרחי לקיומה של החברה, ומרכיב חיוני בחייו של כל אדם השואף לשלמות נפשית ורוחנית.
מכינאים צעירים, אני מאחל לכם שתלמדו המון, ושתטילו ספק בכל מה שתלמדו, אך אל תיסחפו במחלה האינטלקטואלית הנפוצה כל-כך במקומותינו - אותה מחלה של "להישאר עם הספק", של שלילה שאין עימה חיוב ואין עימה אמונה בצדקתה של דרך. לימדו להאמין בדרככם, אפילו אם אינה כליל השלמות, ויותר מכך - לימדו להאמין בעצמכם.
עשר שנים נותנות פרספקטיבה מסוימת, ופרספקטיבה היא אחד הדברים היותר חשובים בחיים, ולכן אני נזכר בסיפור קצר: לאחר שירותי הצבאי חזרתי למכינה להדריך את מחזור ו'. במשרדי צוות המכינה הייתה תלויה על הקיר, מקצה לקצה, רצועה ארוכה של בריסטול, ועליו ציר הזמן היהודי - מאברהם אבינו, דרך דוד המלך, חשמונאים, תנאים ואמוראים, הרמב"ם וספר הזוהר ועד הרצל והציונות והקמת מדינת ישראל. לקחתי טוש, טיפסתי על כיסא והוספתי עוד אירוע אחד לציר הזמן: 1998 - הקמת המכינה הקד"צ ע"ש רבין. על פניו, אני מניח שזה נראה לכם קצת יומרני, אבל נדמה לי שהיינו אומרים אותו דבר על רעיון הזוי כמו הקונגרס הציוני, מספר שנים לפני שהוא קרם עור וגידים והפתיע אפילו את בנימין זאב הרצל. וחוצמזה, אצטט מדבריו של נשיא המדינה בנאומו מול עצרת האו"ם אתמול: "התרבות בה אנו חיים אינה זקוקה לכסף ולמשאבים, כמו שהיא זקוקה לחולמים ולחלומות טובים".
כיום, מאות בוגרי המכינה פועלים, יחד ולחוד, להגשמת החזון של חברה ישראלית צודקת ומוסרית יותר: בצבא, באוניברסיטאות ובמכללות, בשליחויות בחו"ל ובשכונות המצוקה, בחינוך, בתקשורת, באמנות, בבתי-המשפט, בפוליטיקה ובשירות הציבורי. ולמרות זאת, אנו עוד בתחילת הדרך: שותפינו רבים, אך לרוב חלשים, וכוחות האדישות, עבודת האלילים של ההון ובעליו, הבורוּת והזלזול בחייהם ובכבודם של בני עמנו ושכנינו, לא ייסוגו במהרה. ואל מול מגמות הניכור והשנאה הללו אני קורא לכם, מכינאים יקרים, לנצל את השנה הזו קודם כל כדי ללמוד לאהוב - לאהוב את חבריכם, את בני ובנות זוגכם (כן ירבו), את הילדים שתדריכו ואת משפחותיכם שתשאירו בבית, את העם, המדינה והארץ, את משפחת האדם, ובתוכה את עצמכם. אני סמוך ובטוח שצוות המדריכים שלכם יֵדע לתת לכם השראה גם בזה. בהצלחה!